שנת מאסר וגירוש לשב"ח שהורשע במעשה מגונה ביצאנית ובגניבה ממנה

1.  הנאשם הורשע, בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, המונה שני אישומים, בעבירות של מעשה מגונה לפי סעיף 348 (ג) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - חוק העונשין); ניסיון גניבה לפי סעיפים 25, 383 ו- 384 לחוק העונשין והתנגדות למעצר חפי סעיף 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט - 1969.

2. בהתאם לעובדות האישום הראשון, פנה הנאשם אל המתלוננת, שהינה יצאנית, ביקש לקבל שירותי מין ומשסורב, דחף את המתלוננת, הצמידה אל קיר אחד הבניינים, פתח את מכנסיו והוציא את איבר מינו. בהמשך, ניסה הנאשם לקרוע את מכנסי המתלוננת והתחכך בגופה חרף התנגדותה. עוד הודה הנאשם בכך שניסה לגנוב מהמתלוננת כספים שהחזיקה בחזייתה. בהתאם לעובדות האישום השני בהן הודה, השתמש הנאשם בכוח כלפי השוטרים שביקשו לעצור אותו בגין האירוע נשוא האישום הראשון.

3. בהתאם להסדר הטיעון שהושג בין הצדדים, הוסכם כי המאשימה תעתור להשתת עונש מאסר מקסימאלי למשך 15 חודשים, מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת ואילו הסנגור יטען לפי ראות עיניו.

4. ב"כ המאשימה הגישה, במסגרת ראיותיה לעונש, את פסק הדין הדוחה את עתירת הנאשם, שהינו אזרח ניגריה, לקבלת מקלט מדיני בישראל (ת/1). מטעם הנאשם זומן לעדות לעונש קסטרו נקומה, מנהיג בקהילת הניגרים, המכיר את הנאשם כשנתיים, ומסר כי הנאשם הוא אדם טוב המגיע לפגישות של הקהילה.

5. ב"כ המאשימה, עו"ד טל בנאי גת, הצביעה על חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם והפנתה לכך שאלה בוצעו על-ידי מי ששוהה בארץ שלא כדין, שעתירתו לקבלת מקלט מדיני נדחתה. עוד נטען כי יש לזקוף לחובת הנאשם את מיהות הקורבן ואת העובדה שהנאשם ביקש לגזול ממנה את כספה המועט. לפיכך, עתרה התובעת להטלת מאסר לתקופה של 15 חודשים תוך שציינה כי תקופה זו משקפת גם את אותם השיקולים שיש לזקוף לטובת הנאשם.

6. ב"כ הנאשם, עו"ד אבי כהן, ביקש להתחשב בנאשם והבהיר בין השאר כי מדובר בנאשם ללא עבר פלילי, שהיה בגילופין, ולקח אחריות על מעשיו. לטענת הסנגור, יש ליתן משקל משמעותי להודיית הנאשם שהביאה לחיסכון בזמן שיפוטי וייתרה את עדות המתלוננת בבית המשפט. עוד נטען כי יש לקחת בחשבון את העובדה שהנאשם היה עצור למשך שלושה שבועות וכי הוא שוהה, מאז שחרורו ממעצר, במעצר בית מוחלט. בסוף טיעוניו, הציע הסנגור להפקיד בקופת בית המשפט פיצוי למתלוננת בסך של 3000 ש"ח על מנת להפגין את רצינות חרטתו של הנאשם. לבקשת הנאשם, מתן גזר הדין נדחה והנאשם, כפי שהבטיח, הפקיד הסכום האמור. הנאשם, בדבריו האחרונים, הביע חרטה על מעשיו.

7.  אני מסכים עם ב"כ המאשימה כי מעשיו של הנאשם הינם חמורים ויש להוקיעם על דרך של העברת מסר מצידו של בית המשפט. חומרת המעשים נעוצה לא רק בעצם המעשה המיני הכוחני, אלא גם בניסיונו של הנאשם לגזול את כספה המועט של יצאנית שסירבה לתת לו שירות מיני. גם התנגדותו של הנאשם למעצר והנסיבות שפורטו באישום השני הן חמורות ומחייבות מתן תגובה הולמת מצידו של בית המשפט.

8. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכל אותן נסיבות שפרט הסנגור בטיעוניו לעונש ובראשן הודייתו של הנאשם והפקדת הפיצוי בטרם גזירת הדין, המשקפות את הבעת חרטה מצידו של הנאשם. סבורני, כי ללא נתונים אלה היה מקום לגזור על הנאשם את העונש לו עתרה המאשימה ואולי אף מעבר לכך.

9. לאור האמור לעיל ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

(א)    12 חודשי מאסר בפועל מהם ינוכו ימי מעצרו מיום 7.07.11 ועד ליום 2.08.11.

(ב)    6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים שלא יעבור עבירה שבה הורשע.

(ג)      פיצוי למתלוננת בסך 3,000 ש"ח. הפיצוי הופקד בבית המשפט ויש להעבירו לידי המתלוננת שפרטיה המדויקים יימסרו למזכירות על-ידי ב"כ המאשימה.

10. רשמתי בפניי כי הסדר הטיעון בין הצדדים כולל את הסכמת הנאשם לגירושו מישראל מייד בתום ריצוי העונש.

<#8#>

ניתן והודע היום כ"ט שבט תשע"ב, 22/02/2012 במעמד הנוכחים.